"הכול ידוע מראש והרשות נתונה"
הקדמה
הזרמים הדינאמיים וההתנהגותיים בפסיכולוגיה, מחזיקים גישות פטליסטיות לגבי האדם ולא מאמינים, כי יש לו זכות בחירה, אלא רואים אותו כנוע לכוחות פנימיים וחיצוניים לו. לעומתם, הגישה האקזיסטנציאלית רואה את האדם כיצור חופשי, אשר יכול לבחור את דרך החיים בה הוא חפץ. האדם קיים כאוסף של אפשרויות לגילוי העולם ולהתייחסות אליו. משימתו העיקרית היא להישאר פתוח לכל האפשרויות ולא לצמצם עצמו למה שהוא חושב שהוא צריך או שהחברה מצפה ממנו.
מדי מסביר, כי טועה האדם החושב כי אין לו אפשרות בחירה מאחר וכל האפשרויות מוגדרות מראש. האדם חייב ליצור מתוכו, לגלות את אפשרויותיו, ולא לבחור מתוך אפשרות נתונה.
למשל אדם העובד בעבודה שלא גורמת לו לחוש סיפוק והוא ממשיך להחזיק בה, מפאת המחשבה כי אין לו אפשרות בחירה, אין לו ברירה אחרת, הוא למעשה מקריב את חופש הבחירה שלו לטובת תחושת הביטחון בחיים. חוסר הברירה הינו מדומה, מכיוון שתמיד אפשר להמציא משהו חדש; או להעניק משמעות חדשה למשהו קיים. ניתן אפילו להישאר באותו תפקיד ממש, אך למצוא בו תוכן ומשמעות חדשים, שרק האדם המסוים מסוגל ליצוק לתוך התפקיד.
קרקע הקיום
למרות חופש הבחירה המוחלט של האדם, הוא נולד וקיים בתוך מסגרת (חיים) נתונה. זהו העולם הספציפי אליו הוא נולד. מתוך קרקע זו, יכול האדם לצמוח לכיוונים שונים, ורצוי להישאר מודעים לקרקע הקיום בה צמחנו.
למעשה, חופש הבחירה האמיתי קיים מתוך קבלה של המגבלות המציאותיות. חופש בחירה אינו התנגדות או התמרדות, אלא פתיחות לאפשרויות האמיתיות הקיימות.
זכות הבחירה החופשית ניתנה לאדם. ניתן לשאול: כיצד זה יש לו לאדם זכות בחירה, ובכל זאת, אינו בוחר הוא את משפחתו, את צבע עיניו וגוון עורו, את עיר הולדתו וכן הלאה דברים, אשר משפיעים השפעה מכרעת על גורלו וחייו של האדם?
התשובה נחלקת לשני חלקים; החלק הראשון הוא, כי גם את המציאות הנראית כי האדם לא בחר, אלא נולד לתוכה הוא בחר ברמה הגבוהה ביותר של הווייתו, היינו נשמתו בחרה את הנסיבות והמציאות לתוכה הוא נולד, וזאת תמיד לשם צורך; צורך התפתחותי.
החלק השני הוא, כי הבחירה של האדם, המודעת והלא מודעת כיצד להגיב בכל אותם נסיבות ומצבים, אשר לכאורה הוא לא בחר בהם - נתונה בידו. רובנו, רוב הזמן, איננו מודעים לכך או שמא לא רוצים/מוכנים לקחת על עצמנו את האחריות על עצמנו ומשליכים אותה על האחר ועל הנסיבות.
חלק ראשון
האדם נולד לתוך מציאות מסוימת. יש המכנים זאת "קרקע הקיום", אשר כולל בתוכו את המשפחה אליה נולד האדם, את הכישורים עימם הגיע והפוטנציאלים שלו. כמוכן, עם הקשיים הספציפיים והייחודיים לכל אדם ואדם, אשר מהווים את מוקדי האתגר בחייו. אדם נולד לתוך חברה ותרבות מסוימות, מלמדים אותו שפה אשר נהוגה בחברתו. הוא לומד בין היתר בתהליך החיברות על אמונה ואלוהים ומפתח ערכים מסוימים, מאמץ השקפות על עצמו, על החיים, על בני אדם ובכלל על העולם.
לכאורה נדמה, כי בכל הדברים הללו, זכות הבחירה החופשית של האדם קטנה עד כי שכמעט אינה מורגשת ואינה באמת קיימת. אלא שתפיסה זו מקורה, בין היתר, בבורות שלנו כבני אדם. בורות באשר לזכות הבחירה שלנו.
אומר האדם, 'לא אני בחרתי לבוא לעולם ולא אני בוחר מתי ואיך למות'. איש לכאורה, אינו בוחר לסבול, לחלות ולהיפצע (רגשית כמו גם גופנית). אלא מאי? שכן בחר ובוחר בכל יום האדם את מציאות ומסלול חייו. ובכדי להבין זאת, עלינו ללמוד קודם על חלקים מהותיים באדם, אליהם לרוב איננו מודעים; רובנו מודעים (במידה כזו או אחרת) לרמת הנפש הקיימת באדם. אלא שמעל רמה זו קיימות רמות נוספות של הוויה - רמת הרוח ומעליה רמת הנשמה (בשלב זה לא ניגע ברמות הגבוהות ביותר, המכונות בשפת הקבלה "חיה" ו"יחידה").
בני האדם חיים בתלת ממד, הוא ממד הבחירה החופשית. קיימת/ישנה תכלית לקיום האנושי ולתהליכים אותם האנושות עוברת. מכאן, שישנה מטרה ייחודית לכל אדם ולכל מסלול חיים שהוא עובר.
טרם ירידתו של האדם לחוויית חיים, רמת הנשמה בשילוב עם "תודעת העל" או התודעה הקולקטיבית מרכיבים רשימה של חוויות, שיעורים ותיקונים עימם יורדת הנשמה לאותה חוויית חיים, לאותו גלגול. חוויות אלה מותאמות לרובד ולמישור מהם מגיעה הנשמה. מתאימות לתפקיד של הנשמה משחר היוולדה. לצרכים של הבריאה והתהליכים העוברים על כלל האנושות ואנו כפרטים בתוכה, כל אחד והחלק שלו, התפקיד האישי שלו. זאת ועוד, אותה רשימה מותאמת לצרכים של אותה מודעות קולקטיבית (אליה כולנו שייכים), וזאת בכדי ליצור את ההתפתחות בבריאה.
לשם מילוי אותו תפקיד, אותה רשימה של חוויות ושיעורים, תודעת העל מממנת אנרגטית את חוויית החיים של האדם; הנשמה "לוקחת" תכונות, כוח, אנרגיות, סיטואציות ומצבים ומציאות שלכאורה לא בחר בה האדם, קשיים ואתגרים אותם הנשמה בוחרת ועימם היא יורדת; וזאת להזכיר, בכדי ליצור את ההתפתחות המדוברת ולמלא את התפקיד שלה כחלק מהכלל אליו היא שייכת. אותה נשמה בוחרת טרם ירידתה משפחה, אמונה דתית, את אותן חברה ותרבות אשר יהלמו ויתמכו באותה התפתחות אליה היא מחויבת מרמת הנשמה.
שמו של האדם יחד עם תאריך לידתו, יוצרים צורה/סמל גיאומטרי, אשר מהווים את התדר האישי של הנשמה בירידתה לחוויית החיים. אותו חותם מהווה את הפוטנציאלים, השיעורים והכוח הנדרש לשם העשייה אותה לקחה על עצמה הנשמה.
כאמור, ברמת הנשמה נעשה תהליך של בחירה. זאת ועוד, אין נשמה שירדה לחוויית חיים בניגוד לרצונה. היא גם בחרה לבוא ולהתגשם בגוף פיסי בכדי לפתח עצמה וגם כחלק מתודעת העל בכדי לקחת את החלק שלה בהתפתחות הכללית של הרובד והמישור מהם היא מגיעה ובכך את תודעת העל כולה.
חלק שני
הבחירה החופשית הנוספת מתרחשת לאחר היוולדו של האדם. מכאן ואילך, האדם בוחר כיצד להגיב בתוך אותו "קרקע קיום" לתוכו הוא נולד. לכל אדם יש אפשרויות לבחור מתוכן את המסלול האישי שלו בחיים. לראייה, בנים לאותה משפחה, אשר גדלו באותם תנאים, יצרו לעצמם חוויות שונות, מן הסתם, בהתאם לבחירות שהם עשו ויצרו בצמתים הרלוונטיים בחיים.
גם במצבים בהם נדמה כי הגורל הכתיב את מהלכם ולכאורה אין בידנו זכות בחירה, עדיין יש לנו את זכות הבחירה - כיצד להגיב; מה לעשות ואיך לעשות, באותה סיטואציה.
יאמר אדם, אשר אולי נולד לתוך מציאות קשה ואף עגומה - 'קשה לי. אני לא יכול'. ובכל זאת, ניתן יהיה לא פעם לראות את אחיו או אחותו, אשר הופכים את אותה מציאות על פיה, בכך שהיא הופכת (בידיהם) כקרדום לחפור בה. אצלם, דווקא הקושי מהווה את המניע ליצירת השינוי וההתפתחות בבחינת 'אני לא מוכן להשלים עם המצב ובי תלוי הדבר'.
יכול להיות אדם חשוף לאלימות בחייו וללמוד מאותו הורה (או כל דמות חשובה אחרת) מכה להיות אלים אף הוא. זאת בדרך של למידה על בסיס של הזדהות . מאידך, יכול אותו אדם לומר שהוא לא מוכן לכך. שהוא יצור וייעשה ויתנהג אחרת. זוהי יכולה להיות עבורו דוגמא מה ואיך לא עושים ולא מתנהגים. שוב, זוהי הבחירה שלנו כבני אדם כיצד להגיב למצבים בחיים. בחירה זאת עפ"י רוב נעשית בלא מודע, אך לעתים במודע. לכאן נכנסת מידת האחריות האישית של בן האדם. האחריות לדעת מה מניע אותי? מהיכן שאבתי וינקתי את האמונות, התפיסות והמחשבות שלי? האחריות האישית שלי על מעשיי, כאשר אני לא יכול, כאדם בוגר, להמשיך ולהשליכם על הגורל, לנעוץ את האשם בילדות, בהורים ובמשפחה. במקום לחפש תירוצים כאלה ואחרים, ניתן ורצוי לחפש סיבות להצליח. סיבות להיות אדם טוב ומיטיב. אדם המועיל לעצמו ולסביבה.
בינינו לבין האל, בהקשר של זכות הבחירה
מחד נאמר לאדם, כי יש לו זכות בחירה. מאידך, אומרים ומשדרים לו, כי ישנן בחירות נכונות וטובות יותר וישנן בחירות אשר נושאות בחובן "עונש".
המציאות מראה, כי אין עונש, אלא יש תוצאות לבחירות אותן עושה האדם. יש סיבה ומסובב. לא יכול להיות שהאל, רחום וחנון, ארך אפיים רב חסד ואמת ייתן לנו זכות בחירה ואז יעניש אותנו כאשר לא נבחר בדרך מסוימת. מהו אם כך, פיתרון הקונפליקט הזה?
בדרך של סיבה ותוצאה. בדרך של אחריות אישית. בדרך של תפקידים אישיים ורוחניים.
אין האל נוהג להעניש את ברואיו. האל העניק לאדם כלים במקביל לאותה זכות בחירה שנתן לנו. אלא שלמעשים שלנו יש השפעה על חיינו. הם שקובעים כיצד תראה מציאות חיינו ושל הסובבים אותנו.
ברכות ואהבה,
שלומית
